הבלוג של נילקה
הכניסי פרטים וקבלי את החוברת לדאגה עצמית למייל
פורים הוא חג שמח לכל הדיעות. חג של מסכות ותחפושות, אבל האמת היא שאני לא הייתי צריכה את החג כדי להתחפש. אני עשיתי את זה כל השנה. במשך שנים לבשתי את התחפושת של "האישה החכמה", "ההיא המוצלחת", "זו שיודעת מה היא עושה".
לא סתם התחפשתי, אני השקעתי בתחפושת הזו את הנשמה שלי. למדתי מקצוע שנחשב יוקרתי, עוד תואר ועוד תעודה והפכתי לרואת חשבון עצמאית עם 4 ילדים. אנשים הסתכלו עלי בהערכה ואני שיחקתי את המשחק. שמרתי על תדמית מושלמת כמו שציפו ממני.
אבל בתוך כל זה, משהו בי היה כבוי.
עמוק בפנים ידעתי שאני לא במקום שלי, שאני רק ממלאת תפקיד שמישהו אחר כתב לי. וחיכיתי לרגע "שיעלו עלי", שיקלטו שאני לא מתאימה למשבצת הזו.
אבל לא העזתי לשאול את עצמי "איך הגעתי לכאן?".
פחדתי. פחדתי שאם אוריד את המסכה, אאבד את כל מה שבניתי. פחדתי ממה יגידו. פחדתי שאם אני לא אהיה "החכמה" או "המכובדת", אני פשוט לא אהיה מספיק.
אם נודה על האמת, כולנו מתחפשות מדי פעם ביומיום שלנו כדי להתאים את עצמנו לסביבה, לסיטואציות חברתיות, למה שמצופה מאתנו.
המסכות הופכות להרגל, עד שאנחנו כבר שוכחות איך זה מרגיש בלעדיהן.
מצד אחד הן שומרות עלינו ומצד 2 הן יכולות לחנוק אותנו. כי כמה זמן אפשר לשחק תפקיד שלא באמת שלך? כמה זמן אפשר לחיות חיים שלא באמת מתאימים לנו, חיים שמישהו אחר כתב לנו?
בפוסט הזה אנחנו הולכות לדבר על איך להפסיק לפחד ממה יגידו ואיך להסיר את המסכה של חיינו.
✔️ את עושה משהו רק כי "זה מה שנכון לעשות". גם דברים שלא נוחים לך ואת לא אוהבת, רק כי צריך.
✔️ את פוחדת שיבקרו אותך אם תלכי אחרי הלב שלך.
✔️ את מרגישה כבויה, כאילו משהו חסר, אבל את לא יודעת בדיוק מה.
לאט לאט, נסדקה לי המסכה. סדקים קטנים, רגעים של אמת. ידעתי שאני לא עושה מה שאני אוהבת. והבנתי שאני לא רוצה לחכות יותר. אני רוצה להיות אני עכשיו.
וזה היה מפחיד. כי להוריד מסכה זה אומר להיחשף, להיות פגיעה, להסתכן בביקורת מהסביבה ולשבור את כל מה שבניתי עד היום.
אבל זה גם אומר לתת לעצמי סוף סוף את האוויר שהייתי זקוקה לו כל כך הרבה שנים.
איך להפסיק לפחד מה יגידו ולהתחיל להיות את?
אם את מרגישה שזה הזמן להפסיק לפחד ממה שיגידו עליך, את צריכה ולהתחיל לבחור בעצמך, להשקיע בך, לחשוב עליך.
זה בדיוק מה שהמדריך שלי יכול לתת לך—הזדמנות לראות את הדברים אחרת, להבין שאת מספיק בדיוק כמו שאת.
היום אני כבר לא צריכה את המסכות שלי. אני כבר לא צריכה להעמיד פנים.
היום אני באמת אני. ויש לי תמיד לאן לשאוף ולאן להתקדם בהתפתחות האישית שלי. היום אני כותבת, אני יוצרת ומובילה נשים להוריד את המסכות שהן עטו על עצמן כל השנים.
היום אני כבר לא "מה שהייתי אמורה להיות". אני מה שאני רוצה להיות היום.
זה לא היה קל וזה לא לקח חודש. זה תהליך. מסע אבל זה המסע הכי נעים לצעוד בו.
אז השנה, במקום לחפש תחפושת לפורים, אולי פשוט נוריד את אחת הישנות שעטינו עלינו לפני שנים?
אשמח לקרוא בתגובות איזו מסכה את רוצה להוריד השנה?
