אנשים רגילים עושים דברים לא רגילים
בדיוק כמו בספרה רב המכר של אליסון פרסון: "אין לי מושג איך היא עושה את זה", בסרט מגלמת גסיקה פרקר את קית' ריד – אמא ל 2 ,קרייריסטית המנהלת תיקי השקעות ומנסה למנהל את עצמה, את הסובב סביבה ואת החיים.
למי שראתה ת'סרט, תדמייני ככה. אבל…
במקום סטילטו – סניקרס.
במקום פן מסודר – מלא תלתלים.
במקום גובה מטר ואסימון, ו-40 קילו – אני!!
ארבעה ילדים: בן 9 , 4 ותאומים בני שנה.
וכך התחיל היומיום שלי:
השעון מצלצל ב 05:22 (כן כן ב 5:22 וזה חשובכשאת אמא ל4 כשהתאומים בני שנה. עכשיו את מבינה?)
נס קפה מס' 1 + תמר מג'הול
05:58 אני כבר בבריכה.
התלתלז' ארוזים בכובע ים צמוד (מדי ) שמשאיר לי סימן במצח עד שעתיים אחרי שהורדתי אותו.
העיניים שעוד דבוקות מכרום השינה מציצות מתוך משקפת עם חלונות כהים מה שנקרא, אבל כ"כ מוקדם שהשמש בעצמה עוד לא התעוררה. ככה שיוצא מצב שאני לא רואה כלום דרך המשקפת.
הטוסיק ארוז בתוך בגד ים ספורט מתוח ולוחץ (וככל הנראה אולי מידה אחת קטנה מדי) שיכול לשמש כרוצעת הגומי בערכות למדידת לחץ דם. מכירות?
1,2,3 נשימה לימין פלוס חתירה.
1,2,3 נשימה לשמאל פלוס חתירה.
7:15 מעירה ת'ילדים ומעיפה למוסדות הלימודיים.
08:30 קפה מס' 2 במשרד.
ומכאן הסרט כבר ידוע ומוקרן אצל כולנו לא? לפחות עד 16:00 בערך.
באותה התקופה ניהלתי אני ובעלי יחד משרד לשירותי ראיית חשבון , ניהלתי בית, 4 ילדים ובעל בד בבד!
וכאילו ששעמם לי, אז פתחתי עם חברה טובה משועממת כמוני – את קבוצת הכדורשת הראשונה של מוצקין! היום יש מיליון:)
אז אין לי מושג איך עשיתי את זה.
אבל עשיתי. הכל!!!
והייתי מאושרת.
זהירות קלישאה לפניך
זה ידוע לכולם שספורט זה טוב לנפש.
במהלך האימון מופרשים אנדורפינים, משככי הכאבים הטבעיים של הגוף שתורמים להרגשה טובה.
והעובדה שגם נראיתי פיצוץ , ככל הנראה הוסיפה לממדי האושר .
זהירות קלישאה:
כולנו יכולות ויכולים לעשות הכל.
אנשים משילים ממשקלם 70 ק"ג, אנשים טסים לירח, פותחים עסק עצמאי, עוברים מדינות, עוזבים עסק, משרות.
אנשים קטנים מצליחים לעשות דברים גדולים. סתם אנשים.
רגילים.
כמוני.
אלון אולמן היה אחראי לסטייט אופ מיינד הזה דאז, של הלקום בשעות הזויות ולטרוף ת'חיים.
הוא שינה לנו את החיים.
לי, לליאור ולילדים. אבל זה לפוסט אחר.
אלון תמיד אומר שיש לנו קול גדול בראש שאומר לנו "יאללה את יכולה הכל". ויש עוד 3,958,870 קולות אחרים קטנים שאומרים לך "יאללה תשארי לישון עוד שעה, מגיע לך!"
ואנחנו צריכים להסביר לקולות הקטנים הללו מי עובד אצל מי! ומי כאן הבוס!
והבוס הוא אני.
אז נכון, היום יש לי זמן לעשות כושר (כושר זו מילה לא מחמיאה למה שאני עוברת בסטודיו בו אני מתאמנת – וגם זה לפוסט אחר, שווה לעקוב:) ) ואני מתאמנת בשעה סבירה, ולא צריכה לקום ב 05:22 למזלי.
ונכון שהיום אני אישה אחרת.
הסטילטו הפך לסניקרס.
(לא החטיף)
הפכתי לקיבוצניקית ונלפיסטית והשאנטי עושה את שלו, אבל אין אין אין מצב שאני קמה שוב ב 5:22 בחיים!!!!!!
רק לדעת שעשיתי את זה, ושאני יכולה לעשות את זה שוב אם אני רק רוצה….זה היה שווה את הכל.
I did it
מרגישים כמוני?
כנסו לפוסט לשגרת בוקר מוצלחת במיוחד אם טרם קראתם אותו.
ותאמרו לי מתי אתם מצליחים לעשות ספורט אם בכלל? תנו לי טיפים ועיצות שוות. מחכה באהבה.