הבלוג של נילקה
הכניסי פרטים וקבלי את החוברת לדאגה עצמית למייל
אחת העוקבות כתבה לי שקבלה עצמית אומרת שאני מוותרת לעצמי על עצמי.
אני ממש לא מסכימה איתה.
בעיניי קבלה עצמית היא היכולת להבין את עצמי, ממקום שלו. להסתכל על עצמי בעיניים טובות וחמלה. לא לכעוס על עצמי כל הזמן, לרדת על עצמי. אלא להבין שאני לא מושלמת. ושאני אעשה טעויות.
אנשים חושבים ש'לקבל את מה שיש' זה לשבת בחיבוק ידיים ו'מה שיש זה מה יש'. ממש לא!
חמלה עצמית זה לאהוב את עצמך ע"י זה שנתחיל לקבל את מי שאנחנו, את החיים שלנו, את מה שאנחנו עוברות.
ומתוך הקבלה הזו, יצמחו מחשבות, כוחות ופעולות לשנות את מה שלא טוב.
המציאות מראה לנו ואנחנו בוחרות לעשות מתוך אהבה לעצמנו.
המסע לחמלה עצמית מתחיל בצעדים קטנים ומכוונים לראות את טוב הלב שלי והבנה שלי את עצמי.
והכי חשוב זה להאמין לעצמי כשאני אומרת את זה על עצמי. זו חמלה עצמית.
בחמלה עצמית יש אדיבות וסובלנות כלפי עצמי, כלפי הפגמים וחולשות שלי. זו היכולת לקבל את עצמי.
אז מה ההבדל בין ביקורת עצמית וחמלה עצמית?
ביקורת עצמית חשובה כדי שנדע להשתפר. אנחנו רוצות לבדוק את עצמינו ותוך כדי גם להביא את עצמינו למקומות טובים יותר, למוטיבציה ולשיפור עצמי.
מצד 2 ביקורת עצמית יכולה להיות מאוד מסוכנת. כשאת מדברת אל עצמך ע"ב קבוע בצורה של: "מי את חושבת שאת?" "את לא מספיק טובה", "את אפס", "הנה עוד הוכחה שנכשלת כי לא הצלחת", "אני לא מסוגלת", ועוד "מחמאות " שאנחנו אומרות לעצמינו. (קפצי לסעיף מספר 2 ותביני עד כמה זה אסור וחמור).
ביקורת עצמית כזו, לא תגביר מוטיבציה ורצון לשיפור. היא עלולה להביא לדיכאונות ושאר מחלות.
והשיטה לא לטבוע בביקורת עצמית השלילית? היא להכניס חמלה לחיינו.
אני רוצה לתת לך במתנה את חוברת הדאגה העצמית
היא אחד מהדרכים לחמלה עצמית, לאהבה ודאגה לעצמינו. בסופה יש משימות, אשמח אם תשתפי אותי בתוצאות ובמסקנות שהגעת אליהן כתוצאה מהשלמת המשימות האלו.
1. אף אחת לא מושלמת!!! אנחנו רוצות להיות ה-אמא המושלמת. רוצות שיהיה לנו את הגוף המושלם. ואנחנו מצפות מעצמנו להגיע לסטנדרטים בלתי אפשריים. כאלו שאנחנו רואות באינסטגרם. ומי שלא מבינה שאינסטגרם אל לא החיים האמיתיים, מכניסה את עצמה לסטרס, לחצים, פחדים ותקרות בטון לא רלוונטיות. אבל אז, המציאות מתנגשת לה בחיים, והיא לא מצליחה להיות מושלמת בכל התחומים (כי זה בלתי אפשרי) וכל נפילה גורמת לה להישבר עוד טיפה. אז שכחי מזה. אין דבר כזה 'מושלם'. אנחנו משתנות כל הזמן, והחיים הם לא לונה פארק מתמיד ולפעמים יקרו לנו אסונות בחיים. ואנחנו חייבות לדעת איך להתנהל בחיים האלו כדי לא ליפול לתהומות עמוקים. כדי להנהיג את עצמינו, את חיינו ואת המשפחה שלנו.
2. דברי אליך יפה!!! תגידי תודה. על כל מחמאה שנותנים לך. את חייבת לראות את ניסוי האורז שערכתי עם הילדה שלי מאי בקורונה. שמעת על זה? התוצאות היו כ"כ הזויות שהייתי חייבת לבדוק את זה בעצמי. ובדקתי! אז במה מדובר? אורז מבושל שחילקנו ל3 צנצנות זהות שקיבלו את אותם התנאים פחות או יותר: העמדנו את הצנצנות באותו המקום, אותה הטמפ' וכד'. את צנצנת מס' 1 קיללנו במגוון קללות, את השנייה בירכנו בכל הטוב שבעולם ומהשלישית פשוט התעלמנו (זוהי קבוצת הביקורת שלנו) אתן מוזמנות להציץ ממש כאן.
התוצאות: לאחר ימים מספר האורז המקולל הפך להיות שחור ומלא עובש. האורז שהתעלמנו ממנו כנל. ואילו האורז המבורך נותר לבן כמעט באופן מלא. הלם אהה?? עכשיו תחשבי מה קורה לנו כשאנחנו מדברות אל עצמינו בצורה לא יפה…. מפחיד אהה????
3. ריאליטי צ'ק. בואי נעצור וננשום שנייה וננרמל את המצב. ונאמר לעצמינו: "הכל בסדר, אני עצובה עכשיו, מבואסת, מאוכזבת מעצמי וזה בסדר. זה קורה, זה נורמלי. אלו החיים". ועם הזמן ננסה למצוא נקודות אור בסיטואציה ודרכים לשיפור מצבינו הנפשי.
4. תרגיל החברה הטובה. כשמשהו לא צפוי ופחות סימפטי קורה לחברה טובה שלנו, אנחנו שם עבורה. נזדהה איתה, נהיה באמפטיה כלפיה ונגיד לה מילים חמות, טובות, מרגיעות. מסכימה איתי? אז בדיוק כך. ככה תתנהגי אל עצמך. ככה תדברי אל עצמך.
5. תקלילי והסתכלי על עצמך בעיניים טובות. בואי נקליל, נפשט כל סיטואציה ביומיום שלנו ע"י אמירת צמד המילים "אז – מה"?! אפשר לחשוב מה קרה? אז הילד הלך עם חולצה צהובה לבי"ס במקום לבנה בראש השנה. אז מה? זה באמת כ"כ נורא? אני מבטיחה לך שהוא לא היה הילד היחיד שהגיע עם חולצה צבעונית. אז לא קיפלת שבוע כביסה, הילדים לוקחים את הבגדים מ"הארון בסלון" (הכוונה לסלסלת הבגדים שטרם קופלה, גם אם עבר כבר שבוע)? אז מה?! מה קרה? הכל תקין. נכון שזה נשמע נחמד? ופחות דרמטי? זו שיטה מעולה. ממליצה לך לאמץ.
לפעמים ההמתנה, הבדיקה המעמיקה גורמת לנו להתלבט ולסרב להצעות שאנחנו מקבלות במהלך החיים. בהמתנה הזו עולים כל ה"למה לא", כל הפחדים שמשאירים אותנו באותה נקודה. הנקודה ששומרת עלינו מפני שינויים בחיים.
אני החלטתי לומר כן ולקפוץ (לא לבנג'י) להצעות חדשות שאני מקבלת.
קודם כל כן, אח"כ נבדוק לעומק, נשנה ונתאים את ההצעה למה שמתאים לי ולערכים שלי.
כשטוב – הכל טוב. אפשר לנשום שנייה, לחגוג ולהכיר תודה. זה קל כשהחיים דבש.
אבל מה קורה כשקורה אסון?
איך אפשר להכיר תודה כשמרגישים שהעולם קורס?
מחקרים מראים שמי שמכיר תודה על בסיס קבוע מצליח להתגבר על עתות מצוקה ביתר קלות מאשר שאר האנשים ומצליח להתמודד טוב יותר עם לחצי היום-יום.
